עזבתי את העיר אחרי 30 שנה בגלל הקורונה

כמעט שנה שהעולם בתוך משבר הקורונה, סגר רודף סגר, הנחיות חדשות, אבטלה והרבה חוסר וודאות. עם השינויים, ישנה תופעה של נטישת המרכז. שוחחנו עם הילה, בת 41 שהחליטה לעזוב את רמת גן אחרי 30 שנה. מה גרם לה לעזוב והאם היא חושבת שאי פעם תחזור? 


למה החלטת לעזוב? 
עזבתי כדי להתגורר ליד המשפחה. יש לי אמא ושני אחים. אחי גר כבר שנים רבות בכפר סבא, נשוי עם ילדים. אחותי ממש צעירה וגרה עם אמא. כשיצאתי מהבית של אמא שלי תמיד שכרתי דירות במרחק הליכה ממנה, כי אין לי רכב, אז שאוכל לקפוץ גם בשבתות ונוכל לנסוע יחד לאירועים וסתם לקניות. לפני שנתיים אמא שלי הכירה גבר מקסים והם עברו לגור יחד במושב צמוד לכפר סבא. אחותי עברה איתה ואחרי כמה חודשים יצאה ממנה ושכרה גם דירה בכפר סבא. אז כולם שם חוץ ממני. אני מאוד אוהבת לגור ברמת גן, אני מכירה את האזור ולכן לא עברתי איתם.

היו התלבטויות? 
היו הרבה. עזבתי עיר שגרתי בה רוב חיי, מכירה כל פינה ופינה, מכירה את הערים מסביב מצוין, המעבר הוא לעיר יותר קטנה, שאני פחות מכירה, זו עיר פחות נוחה מבחינת תחבורה. רמת גן היא חלק מגוש דן, הגבולות בין הערים כמעט מטושטשים. ואילו כפר סבא ובאזור השרון בכלל, הערים מבודדות, מפריד כביש מהיר בינה לבין שאר הערים, התחבורה פחות נגישה. יש בעיר רק שני קניונים, סניף בנק אחד. מרגיש שכמות העסקים והשירותים שיש בכל העיר, הם הכמות שיש באזור אחד בעיר אחת במרכז. יש פחות אפשרויות תעסוקה. אני מחפשת באזור הזה וקשה מאוד למצוא. יש מבחר גדול יותר של משרות במרכז.

תמונה: פוטוליה

 

מה הכריע את ההחלטה? 
תקופת הקורונה! גרנו בערים שונות ובגלל הסגר לא התראנו חודשיים. לי אין רכב אז להגיע אליהם הייתה בעיה, גם סתם וגם בשבתות. כשהם היו גרים לידי הייתי מתראה איתם כל שבת. לפני שנתיים כשהם עברו לכפר סבא היינו מתראים פעם בחודש בערך, שגם זה מעט, ובסגר ועם הקורונה בכלל בקושי מתראים. גם כשכבר הינו נפגשים, זה היה בכדילהקפיץ לי אוכל ומיד נסעו, לא ישבנו יחד ודיברנו. לא אכלנו ארוחה יחד.

איפה הקורונה תפסה אותך?
התחלתי עבודה חודשיים לפני כן, ופתאום הוציאו אותנו לחל"ת, חודש אחרי כבר פיטרו. אז שוב הגעתי לחיפושי עבודה, ועוד באזור שאני פחות מכירה. בנוסף, אין לידי אף בן משפחה - אמא, אחי ואחותי כולם בכפר סבא. בליל הסדר הייתי לבד בבית. עברתי את הגיל שעוברים לגור חזרה עם ההורים בתקופות כאלו, מצד שני אין לי בעל וילדים, אז היתה תקופה מאוד לא נעימה, הרבה בדידות ותסכול. גם שעמום מלשבת בבית כל היום ולא לעשות כלום. כמו רבים אחרים - העלתי במשקל כמה קילוגרמים טובים. כמישהי שלא יודעת לבשל וקונה הרבה אוכל בחוץ נאלצתי לוותר על זה, גם מבחינה כספית וגם כי פחות יוצאת מהבית.

 

את חושבת שתחזרי לאזור מתישהו? את חושבת שזה זמני? יש שאיפה לחזור?
כרגע אני לא שואפת לחזור. האפשרות היחידה שאחזור היא אם וכאשר יהיה בן זוג מהאזור שנחליט שעדיף לגור פה. אבל אני לא שוללת חזרה, אם לא אתחבר למקום אחזור לרמת גן.

אם יש לך משהו להוסיף, לכי על זה...

שיגמר כבר הסיוט הזה :)