דור ה- Y, המחיר למשתכן וקראוון לחיים

לפני שנתחיל... מי אני?
קוראים לי רותם קאפח, אני בת 41, מתגוררת באשקלון. חזרתי לגור באשקלון לפני 5 שנים, לאחר 13 שנים בתל אביב. רווקה ללא. סופרת, כותבת, יתומה מהורים ומסבתות עשירות.

משום שהבלוג עוסק בדיור, שכירות, נדל"ן ומה שביניהם - בואו נתחיל מזה שאני לא מבינה איך המשפחה שלי נדפקה מזה שסבא וסבתא שלי, התימנים, לא השתקעו בכרם התימנים והחליטו דווקא להיזרק באיזה בית ערבי נטוש באשקלון (סתם, אחלה אשקלון). אבל למה?? יכולנו "לשבת" היום טוב. מה זה עוזר לנו שיש רחוב "קאפח" שם? יאללה, נתקדם...

דור ה־Y
אני שייכת לדור ה-Y, שזה באמת מתאים, כי הדור הזה שואל הרבה שאלות. מחפש את עצמו ולפעמים מוצא את עצמו... בבית של ההורים... או... בזוגיות רחוקה עם מישהו מסרי לנקה (אני כאילו).

לפני שנתיים עברתי לגור לבד בדירה ממש חמודה וקרובה לים (אין תלונות). אבל הדגדוג הזה, שיהיה לי נכס משלי - בית משלי - התחיל לחלחל בראש. יש משהו בגיל מסוים, אולי אחרי שאתה מאבד את ההורים וכבר אין לך איזה מקום "מבטחים" לחזור אליו, שאתה מחפש את מקום המבטחים הזה. אני כן מרגישה שאני יכולה לחיות בכל מקום, וכן קשה לי להתחייב למקום מסוים. אולי בגלל זה כל הסמטוחה בראש. אני לא מתחרטת על שום דבר - אני מבינה שאלה נסיבות החיים. האם יש בי מרמור על יוקר המחייה ומצב הנדל"ן? לא יודעת. הייתי שמחה אם כן הייתה לי אופציה יותר קלה לרכוש דירה, אבל אני לא אתמרמר על זה — זה מה שזה. זאת רק תחושתי.

המחיר למשתכן
אני רשומה כבר כמה שנים להגרלות של "מחיר למשתכן". בדיוק אתמול התקבלו תוצאות של ההגרלות האחרונות, ולא זכיתי בכלום. ההגרלות האחרונות שמו דגש ונתנו עדיפות לחיילי המילואים - 48% מהזוכים הם חיילי מילואים. ובאמת, בלי טיפה של מרמור - מגיע להם (כפרה עליהם). האם חשבתי שאני אזכה? יש בי תמיד אמונה שדברים טובים יכולים לקרות או להפתיע אותי. מצד שני, הציפיות גם לא וואו - כגודל הציפיות, כך גודל האכזבות. נרשמתי ל־3 או 4 הגרלות בשנים האחרונות. הפעם גיליתי שאני רק במקום 4 מיליון בתור (למקרה שמישהו יבטל את זכייתו).

מחירי הנדל"ן ואני
מחירי הנדל"ן במדינה מטורפים. הם לא הולמים טיפוס כמוני... מישהי שלא חשבה להתחתן ולהשתקע בגיל צעיר ולחסוך מגיל 20 לדירה. כי כשאת מחפשת עבודה בתחילת שנות ה-2000 בעיר מוכת האבטלה אשקלון, המחשבות שלך הן לא להתחתן ולחסוך כסף כדי לבנות בית באשקלון, אלא לעבוד כדי ללמוד באוניברסיטת תל אביב, לרכוש השכלה, עבודה טובה - וכל השאר זה בונוס. 

ובינתיים החיים עוברים, ואין לך תלונות. הכל טוב, באמת. את גרה בתל אביב בגלל העבודה והחברים, והחיים פשוט ממשיכים וקורים תוך כדי החיפוש מקום. ולא סבלתי במסע הזה - גם עכשיו אני לא סובלת.
האם אני מתחרטת על משהו? חד- משמעית לא.

אני לא יודעת איפה אני אהיה עוד חצי שנה או שנה. אולי אגור באיזה קראוון ממונע ואטייל בארץ, אולי אגור באשקלון, חיפה, אילת, סרי לנקה או קוסטה ריקה. אין לדעת, והאמת? אני אוהבת את זה.

בפרק הבא: איך זימנתי את הדירה שאני גרה בה היום, איך אני עושה קידוש עם השכנים שלי בלי לצאת מהבית (הקירות דקים), ועל מה מדבר איתי נפתלי האינסטלטור כל פעם כשהוא מגיע לתקן משהו...