שר הבינוי והשיכון: ''זקוקים ליותר ממיליון דירות חדשות ב-20 השנים הקרובות''

הכנס שהתקיים היום (ג') במלון דיויד אינטרקונטיננטל בתל אביב, הביא לא מעט כותרות. בכנס השתתפו בין היתר שר הבינוי והשיכון, יואב גלנט, נשיא התאחדות בוני הארץ, רוני בריק, ראש מטה הדיור במשרד האוצר, אביגדור יצחקי ובכירים ומכובדים אחרים.

נדל"ן.קום הראתה נוכחות, ומביאה לפניכם את הציטוטים המעניינים, הכותרות, השאלות והתשובות שעלו בכנס - על משבר הדיור הישראלי, שרחוק מלהסתיים.

בראשית הכנס הציפו את הבעיות הגדולות בשוק הנדל"ן הישראלי: היקף המשכנתאות שעומד על למעלה מ-60 מיליארד ש"ח בשנה, מחירי הדירות שלא מפסיקים לעלות, ואלטרנטיבות של תכניות הממשלה לאורך השנים, שלא ממש מתניעות.

ראשון לעלות לבמה היה מו"ל כלכליסט, יואל אסתרון. אסתרון לא חסך במילים קשות, אך הדגיש שאין קשר בין אמירותיו לבין הפוליטיקה הישראלית. הוא תקף את התקציב הדו-שנתי שהוביל שר האוצר לשעבר, יובל שטייניץ, וכינה אותו "שר הכאפות". בנוסף עלה על המוקד שר האוצר בפועל, משה כחלון, שלדברי אסתרון מפחד מבחירות מוקדמות ומהסקרים המנבאים לו מחצית מהמנדטים שקיבל בבחירות האחרונות, ולכן הוא פועל להמשך התקציב הדו-שנתי (על פי ההסכם הקואליציוני שנחתם).

בהמשך דבריו, יואל אסתרון הצביע על אשם עיקרי במשבר הדיור: "מחדל הדיור נוצר בשלהי כהונתו של ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, אך הוא גדל לממד שמרסק את הזוגות הצעירים ואת הוריהם ופוגע פגיעה אנושה במעמד הביניים הישראלי. כל זה נוצר מאז שנת 2009, אז החלו 7 שנות כהונתו של מר בנימין נתניהו. שרי אוצר באו, שרי אוצר הלכו, אבל כולם שירתו את נתניהו. לפיד עשה כמיטב יכולתו, והודח בטרם עת. כחלון גייס לעצמו את מרכז הפקידים החיוני בלשונו, ועדיין עושה כמיטב יכולתו, אך גם הוא בוודאי מתוסכל כמונו מההתקדמות האיטית".

"למה זה קורה?" שאל מו"ל כלכליסט, וענה: "כדי לכולל שינוי בתחום הדיור, צריך את הפוליטיקאים. ב-7 השנים האחרונות, נתניהו הבין שהוא לא משלם מחיר פוליטי על משבר הדיור. היה לו רגע אחד של פחד (המחאה הגדולה ב-2011), אך בסופו של דבר לעיוורון שלו, לאדישות שלו, לאימפוטנציה שלו – אין מחיר פוליטי. עובדה. קצת הסתה ויריבים פוליטים - ושוכחים לו הכל. ראש הממשלה לא משלם מחיר אישי, אז למה שהמצוקה הקשה של הזוגות הצעירים תפריע לו לזלול עוד קצת גלידה פיסטוק ללא הפרעה?".

לדברי אסתרון, אם פוליטיקאים לא מרגישים מעורערים, הם לא יעשו דבר.

בשלב זה קטע את דבריו של אסתרון אדם מן הקהל, ששאל אם הגענו לכנס פוליטי של מפלגת העבודה.

אסתרון הגיב בכך שהוא האשים בנוסף את הציבור הישראלי: "הכל פוליטי. כולנו אשמים. כל הישראלים שלא מתחשבנים עם הפוליטיקאים על חשבונותיהם. הישראלים שמוותרים לקנות דירה במחירים סבירים, ומקבלים את המצב הקיים כגזרה משמיים. נתניהו ושריו לא מפחדים מאיתנו. פה ושם כלב נובח, כמוני עכשיו, ומדי פעם מקבל גם קריאות ביניים, אך השיירה עם הצ'קלקות נוסעת, ולא רואה מה קורה מחוץ לחלונות האטומים".

מו"ל כלכליסט סיכם את דבריו: "כל עוד ראש הממשלה יאמין שמשבר הדיור לא יפיל אותו – אנחנו נשאר עם המשבר ועם ביבי".

שני לעלות לבמה היה רוני בריק, נשיא התאחדות בוני הארץ. בריק, גם הוא, לא השאיר מקום לאופטימיות: "בימים הקרובים נסכם עשור של עליית מחירים בישראל. עלייה שהרחיקה את הזוגות הצעירים מחלום של דירה. ממשלות ישראל כולן, שכיהנו בעשור האחרון, ניסו לטפל בעליות המחירים בכל מיני דרכים: הם הפסיקו לתכנן במרכז הארץ, כדי שיקנו דירות בפריפריה, הם העלו מיסים, הם הורידו מיסים, הם יצאו עם תכניות כמו 'דיור להשכרה', 'מע"מ 0', 'מחיר מטרה', 'מחיר למשתכן' – שלא יצא מהן כלום. הם הקימו וד"ל, וט"ל, מטמ"ל ואת קבינט הדיור – והמחירים וממשיכים לעלות. אולי היו כוונות טובות, אבל למעשה הממשלות עשו ניסיונות על גבם של הזוגות הצעירים ועל חסרי הדיור".

בריק הציע לחשוב מחדש על תכניות שיגרמו להורדת המחירים, ולא ללכת "דוך", עם תכניות כושלות, כמו לפיד ואורי אריאל, לדבריו.

בריק התייחס גם לנושא קבוצות הרכישה: "קבוצות הרכישה גורמות לעליית מחירי הדיור. יכול להיות שפרשת ענבל אור ואחרים, תניע סוף-סוף את הממשלה לפעולה, ולהסדרת הענף הפרוץ הזה".

בריק סיים את דבריו בנימה פסימית, שכן הוא לא רואה באופק ירידה של מחירים, וגם לא של התייצבות מחירים.

מיד אחריו עלה לבמה אורח הכבוד, שר הבינוי והשיכון, יואב גלנט. בראשית דבריו החליט גלנט לתקוף את הקבלנים ואת הגורמים באוצר, וסיפר כיצד קיבל את המשרד לפני כשנה: "בואו אני אספר לכם מה המצב שאני קיבלתי מכם, הקבלנים, גורמי האוצר. בעשור מחירי הדיור עלו פי 2, ב- 100 אחוז. במצב נתון היו חסרות בישראל כ-100 אלף יחידות דיור. המצב הוא שתהליך התכנון והביצוע של שכונה בישראל, אורך כ-15 שנה. 8 שנים לתכנון ו-8 שנים לביצוע. 450 שלבים. ועדות שונות ותהליכים שונים. הלכתי לראות מה קורה בעולם. זה לוקח 5 שנים באירופה לכל היותר, 3 שנים בסינגפור ובארה"ב, שנתיים בסין".

גלנט המשיך: "ישנו עוד נתון – 60% מהאוכלוסייה היהודית במדינת ישראל, וכמחצית מהאוכלוסייה הכללית, חיה בין חדרה לבין אשדוד. זו בעיה אסטרטגית מהמעלה הראשונה. האתגר הוא שאנו זקוקים למיליון דירות ב-20 השנים הקרובות. אולי למעלה מהמספר הזה. זה מצב הפתיחה שאיתו אני התחלתי, ואני אומר כאן 'זו לא גזירת שמיים'. זה נולד ונוצר על ידי האדם, וזה יכול להיפתר על ידי האדם".

שר הבינוי והשיכון פירט מי הנהנים העיקריים ממחירי הדירות המופקעים: "ראשית מדינת ישראל, שנהנית מבנייה ומהכנסות. אך גם הקבלנים והיזמים. הם לא עושים שום דבר. מחזיקים בקרקע ורגילים שהיא עולה כל שנה ב-10%. הסיפור הזה נגמר. אנחנו נשווק את הקרקע במחיר נמוך, הקבלן ירוויח 10-15% על הפרויקט, אבל לא יותר".

גלנט הציג את היעד העיקרי שלו ושל שר האוצר, משה כחלון: "לתת דירות למאות אלפים חסרי דיור בישראל". כיצד? ע"י הענקת הזכות לקבלן אחד לבנות אלפי יחידות דיור, את התשתיות ובתי הספר בסביבה. לדברי גלנט, כל זה יכול לקחת 3 שנים, במקום 8 כיום.

"אנחנו לא ננהל את הדברים בצורה שאין לה אח ורע בעולם. אני סיפרתי בסין מה קורה אצלנו, והסינים לא האמינו. הם אמרו לי 'אתם אומה שהוצאתם 100 חתני פרס נובל, אתם אומת הייטק, ואתם לא יודעים לבנות שכונה?' התביישתי".

לסיכום, גלנט הציג את מטרתו הסופית: "אנחנו נמצאים בשוק שיש בו פיזור מוחלט. יש כאן 5,000 קבלנים. למה? אנחנו הולכים להשאיר פה 10 קבלנים שיבנו 20-30% מהפרויקטים, שיציבו את הסטנדרטים במשק, יבנו מהר וייקחו על אחריותם לא רק את הרווח שלהם, אלא גם את איכות החיים של האזרח בתוך השכונה. מא' ועד ת'. יבנו כמו שצריך, יותר מהר ויותר בזול. וזה אפשרי".

כתב: אוהד אשכנזי.